סיפורה של מילה

וואו.

כמה אפשר לספר על מילים וכוחותיהן, אנו יכולים לדון על מילים ומשמעותן במשך ימים, חודשים ודורות, ובחיים לא נגיע לפירוש יחיד ואובייקטיבי, ולמה זה?

הרי כולנו מסכימים שכל אדם הוא סובייקטיבי ומיוחד, עם עולם ומלואו בראשו, ולכן לכל מילה יש אסוציאציות שונות אצל כל אדם, אפילו מהמילה "וואו" שכולכם קראתם, אני בטוח שכל אחד אפילו שמע את המילה בראשו בטון מעט אחר, חלק יותר מתלהב, חלק יותר מתרשם, ואולי חלק מעט ציני. זה לא אומר שאין אנשים הדומים באסוציאציות שלהם, ויחד עם זאת, כן יהיה שוני קטן בזכות הדרך השונה שכל אדם עבר עד שמוחו קיבע את ההמשגה למילה.

למה זה כל כך חשוב שאני רושם על זה? כאילו בחייאת תומר, אנחנו יודעים את זה, בוא תחדש לנו משהו ג'יזס.. אז הנה זה מגיע:

קרה לכם פעם שאמרתם משהו למישהו והוא הבין משהו אחר לגמרי ולא הבנתם למה?

קרה לכם פעם שאמרתם משהו למישהו והוא הבין בדיוק את כוונתכם?

בטוח שכן. אז מה ההבדל?

ההבדל הוא השימוש במילה, ברגע שאדם מקשיב או קורא מילה מסויימת, אותה מילה נקלטת ורצה במוחו בכל ההקשרים הקיימים עד שבוחרת הסבר וסיבה סובייקטיבית המתאימה למילה ושם היא תעצור ותנוח, "הוא אמר וואו כי הוא מתרשם, זו בטח הסיבה", "הוא אמר וואו כי הוא התאכזב, זו בטח הסיבה", ויש תמיד את אלו שילכו לכיוונים של סיפור בהמשכים ממילה אחת "הוא אמר וואו כי הוא בטוח כלכך מתלהב שהוא יפתיע אותי אחרכך ואני אגיד וואו!" - הפירוש למילה והתגובה למילה יכולים להיות גם בלי שום קשר למסר הראשוני שרצינו להעביר במילה "וואו", הכל מכיוון מילים עוזרות לנו לבטא ולהעביר חוויות ומחשבות מהמוח, וגם מתחברת אוטומטית לחוויות ומחשבות של האדם שמולי, ומשילובם של שני הצדדים - נוצר המסר הורבאלי. (אשמח להוסיף שקיים מושג הנקרא אינטר-סובייקטיביות - שמדבר על כך שסובייקטיביות של אדם מושפעת מהסובייקטיביות של האחר וכך לדוגמא מרצה יעביר את אותו חומר להרצאה בצורה מעט אחרת, כי דרך ההעברה תלויה בקהל המקשיב ובתגובתו של הקהל למרצה).

למרות שמילים הם בערך 7% מהמסר המועבר בפנים אל פנים (השאר זה טון הדיבור ושפת הגוף), בתקופה שלנו של הוואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם ובכללי תקשורת אינטרנטית בצ'אטים למיניהם, המון מהשיח שקורה בעולם עובר בטקסטים (כמו גם הבלוג הזה למשל - ווהווו ! :) ), מה שמעצים את חשיבותן של המילים בכמה מונים בשביל להעביר את המסר שנרצה.

עכשיו רץ לכם בראש "אוקיי אז שכנעת אותנו שמילים זה עוצמה, אבל מה זה עוזר לנו?"

קודם כל המודעות לכך שכל מילה שיוצאת לכם מהפה יש לה כוח זה חשוב אלף.

דבר שני, שכל מילה תשפיע אחרת על כל אדם, ונגיע לתוצאות אחרות אם נדבר באותן מילים לאנשים אחרים, ואם נשקיע להבין את האדם מולנו נוכל לפנות אליו בצורה שתהיה הכי נכונה ומתאימה למה שאנחנו רוצים לקבל מהשיחה.

אני מאוד אוהב לצטט הנחת יסוד של הNLP -" איכות תקשורת שלך, זו התגובה שתקבל" - ולמה? כי זה בעצם מציב אותנו בעמדת השליטה ואחריות בחיינו, אין יותר להפיל אשמה על אחרים "הוא לא הסכים" "היא נפלה עליי ושונאת אותי" ובלה בלה בלה - הכל כי כנראה לא פניתם לאותו אדם במילים המתאימות בשביל לשכנע ולהעביר את המסר שלכם והאחריות של כל אדם היא על עצמו לפני הכל!

ישנן מילים עוצמתיות יותר, ויש העוצמתיות פחות, ולפי שיר "סמוראי" של נצ'י נצ' וג'ימבו ג'יי "אפשר לקבור נשמה של בנאדם באבחת מילה אחת". אז היו זהירים, ולימדו איזה מילים מפעילות אתכם ואיזה מילים מפעילות אחרים, מודעות ואחריות, מודעות ואחריות ופעם אחרונה מודעות סביבתית ואחריות אישית.

אין דבר טוב כמו דוגמאות בחינם אה? אז כמה מילים והבדלים שחשוב לשים אליהם-

הפועל "לנסות", שימו לב שזו מילה שמוסיפה קושי לפעולה מסויימת-

"אוקי אני אגש לפתוח את הדלת" מול "אוקי אני אגש ואנסה לפתוח את הדלת" (כאילו הדלת פתאום השתנתה וננעלה או שנוספו לה 300 קילו וזה קשה פתאום)

ולכן יש לה חשיבות גדולה במשפט, אם אתם רוצים לבצע משהו, להגשים משהו או לתמוך באדם שרוצה לבצע ולהגשים משהו אל תשתמשו במילה "תנסה"! "אז לך תתחיל דיאטה ותכנס לכושר!" "אז לכי לראיון עבודה ותכבשי אותם!" --בלי לנסות, פשוט לעשות.

יש כאן אבל למילה הזאת, כי קחו בחשבון אדם שחושש ולא בטוח בעצמו לקראת פעולה מסויימת שנכנס ללחץ - השימוש במילה "תנסה" יכולה להיות טובה ונכונה בהתאם לסיטואציה כי לאותו אדם אין סיכוי שנצליח לשכנע אותו שאין בפעולה קושי מסוים, אז אם נתעלם מזה, הוא עלול להלחץ עוד יותר ולהרוס לעצמו עוד יותר, ולכן ניתן להשתמש במילה הזו, רק שימו לב לסביבה, לאדם, ולפעולה אותה הוא רוצה לבצע (בין אם זה אדם אחר או אתם עצמכם) כי ביום שתקלטו שאתם אומרים לעצמכם "אני אנסה להצליח" ותתקנו את עצמכם "אני אצליח" אני לא יודע עד כמה תופתעו מהסוויץ' החיובי בראש.

המילה "אבל" - מילה שכולנו למדנו עוד מבית הספר שהיא מילה המביעה ניגודיות, דבר העומד נגד דבר אחר. לעיתים, המילה הזו יכולה להוביל להתנגדות כי זה יצא מנוגד לעמדה הראשונה, ואם ברצוננו לשכנע אדם אחר, ברגע שנגיד את המילה "אבל" השכנוע יקרוס, כי להמשך המשפט אותו אדם כבר לא יקשיב כלכך כי זה מנוגד לדעה שלו. אנשים רוצים ושואפים להיות עקביים בהחלטות ובדעות שלהם, ולכן ניתן לשנות מניגודיות לאחדות ע"י שימוש ב"יחד עם זאת" במקום "אבל", כיאה לי ולכם, דוגמא:

אני מבין שאתה רוצה לחזור אליה, אבל אני מאמין שהיא לא מתאימה לך.

אני מבין שאתה רוצה לחזור אליה, ויחד עם זאת, אני מאמין שהיא הייתה השפעה רעה עלייך.

המשפט השני הוא אומנם עוצמתי יותר בסופו, ויחד עם זאת, הוא מייצר מחשבה של "אנחנו באותו צד יחד, ולא דעה מול דעה".

אז לסיום, תהיו מודעים ותשקלו מילים, תקיימו שיח נכון ומתאים, וקחו אחריות על מילותיכם, בהתחלה שהמודעות עולה זה מעט מאתגר, כמו להכנס לכושר ריצה, בהתחלה זה מאתגר ומעייף, ואחרי קצת התמדה, הכל מתחיל להיות קל יותר, ונכנסים לכושר דיבור ורהיטות מרשימה.

זה בקצרה היה, על סיפורה של מילה.