כי כשמגיע אז מגיע, ווואלה מגיע אז ניתן!

וואלה אם אפשר להגיד משהו אחד על כתיבת פוסטים זה שזה אחד הקשים למצוא כותרת מתאימה, זה לא פשוט בכלל לכתוב משפט אחד שמסכם את כל מה שהתחושות מובילות אותך לכתוב, גם ברור שזה קשה יותר כשאתה לא בטוח לאן הכתיבה תקח אותך.

לכתוב זה משמח, זה פורק, זה עושה סדר, בעיקר שזה באופן חופשי כמו שאני כותב עכשיו (ופונה אליכם מידי פעם הקוראים/קהל דמיוני שלי) אז אני אוהב לנצל את זה.

לא נרדמתי הלילה בכלל, והאמת מהרבה סיבות נכונות וטובות. אני מרגיש מעולה, באמת, כתבתי את זה באנגלית וזה הרגיש לי בומבסטי באנגלית וצריך גם בפשטות ובעברית לרשום את זה. כי כשמגיע אז מגיע ווואלה מגיע אז ניתן!

אני במצבי כיום עומד לסיים עבודה אחת וכבר התחלתי את השנייה

עומד לסיים חוזה ראשון ועוד מחפש את השני

עומד לסיים תואר ראשון ומקווה להתחיל את השני ברגע שאסיים את הראשון.

אני באמצע כרגע, בתהליך ההתקדמות שלי שהתחיל עוד אי-שם בנובמבר, שם אני שם את האצבע על התקופה הכי נמוכה אז משם מתחילים לעלות. האמת שזה לא כלכך נכון, בנובמבר הייתי כבר בתהליך, פשוט יש ירידה לפני כל עליה אז בתחילת התהליך עוד הדרדרתי כי נלחמתי לעלות למעלה, אבל עכשיו שנה אחרכך אני במקום פשוט פנטסטי.

הכל מתקדם הכל דופק נכון, אבל אני פשוט עייף. אני עשיתי כלכך הרבה ורדפתי אחרי כלכך הרבה, שאני באמת מבסוט על עצמי, ואת סוף השנה סיימתי עם הלשון בחוץ.

קשה להמשיך הלאה כשאתה גמור, בטח ובטח לשים רגל על הגז ולנסות להגביר יותר גבוה ממה שהיית קודם, זה מסוכן, ואפילו, מכאנית, לא אפשרי.

פסיכולוגית זה עניין אחר לגמרי, זה מיינדסט, ואם אתה במלחמה אתה נותן הכל, אם אתה כובש אתה נותן הכל, אבל גם פסיכולוגית צריך לדעת רגע לעצור ולהביט על מה שהשגת ורגע לנשום.

מה זה רגע? כמה זמן זה רגע? אף אחד לא יודע, זה סובייקטיבי לחלוטין, איפשהו בין שנייה ל100 שנה לדעתי "רגע" תופס, אבל שוב זה תלוי הקשר, כי לשבת 100 שנה עכשיו על משהו שצברת בשנה - שנתיים, זה לא הגיוני.

אז הרגע שלי הוא עכשיו. לנוח, להינות, לבנות הרגלי חיים נכונים, לחסוך כסף, ובעצם לסגת לבנייה מחודשת לקראת השנה החדשה.

מה שלא הצלחתי להשיג עד כה לשנת הלימודים הקרובה, כבר לא אצליח להשיג.

מה שכן הצלחתי להשיג עד כה, שלי ואני לוקח את זה ב2 ידיים.

וואלה הביטחון שלי בשמיים, אני מחייך, אני רוקד, מדלג, שר כמו מפגר, ועובד למען עצמי המון, ועובדה אני מקבל פידבקים מה זה חיוביים מהסביבה שלי. אני פאקינג מת על זה.

אני באמת מתרגש לדבר על זה שאני במקום ממש ממש ממש טוב, הכי טוב שהייתי בו בשנתיים האחרונות.

עבדתי כלכך קשה, הייתה תקופה כלכך קשה ולעיתים היה נראה שהמצב ישאר כך. אבל לא, בתמיכה מוחלטת ועזרה מהקרובים אליי, במיוחד המשפחה היקרה שלי שאני מודה עליה כל יום מחדש, הכל נבנה מחדש. חברתית, מקצועית, לימודית, זוגית, מגורים, אושר, כושר, ויושר - הכל נבנה מחדש.

יש עוד הרבה דברים לעבוד עליהם, וזה הקיץ הזה. יאללה תומר, תמשיך לתת בראש יא מלך אחד.