הראשון: פוסט קטן לאינטרנט, פוסט גדול לתומר

אני שואל את עצמי ובטח שגם אתם שואלים את עצמכם, למה בכלל שאפתח בלוג כזה באינטרנט?

שאלה טובה. למען האמת אני גם לא בדיוק בטוח מה זה יתן לי ב100% מהזמן, ויחד עם זה, אני בוודאות יכול להגיד שנתתי יותר מידי זמן למוח שלי להתנוון מבלי לתת לו לרוץ על מילים ולפתח את המחשבות המורכבות שלי. בשנים האחרונות הלכתי בתחושת ביטחון כזו שיש לי מוח מדהים, ושאני פאקינג אחד בדור. כל הקרובים אליי יודעים את זה גם, ועם כל הניסיונות להיות צנוע, אנשים המשיכו להרים לי, ומי אני שלא אגיד תודה ואמנף מחמאות של אחרים בשביל המשך העצמה האישית שלי? הרי אם אין אני לי, מי לי... לא כן?

ההתנוונות החלה לפני כשנה בערך.

באותה נקודה בזמן הרגשתי בסוג של שיא, הייתי מאושר, מחוייך, נשמעתי רהוט, הרגשתי רגוע.

עמדתי להתחיל את השנה הראשונה שלי בלימודי פסיכולוגיה, בעודי לקראת סיום קורס הסמכה כמאסטר בשיטת NLP, והתחלתי התלמדות בחברה של ד"ר התלהבות, הרי הוא ערן שחר הדגול, המוערך, והאהוב.

יחד עם הכל, נכנסתי למערכת יחסים, עד כה, מרגש, מסקרן, ומציף את הגוף באדרנלין בשביל לתת בראש ולהצליח בעולם הקשוח הזה.

אבל העולם הקשוח הזה נותן פייט רציני, שמראה שוב שתוכניות משתנות, וצריך לעבוד קשה בשביל הצלחה.

ההתלמדות החדשה נפלה אחרי חודש וקצת.

העבודה הסופית לקורס הNLP התעכבה לי כמה חודשים ארוכים.

המערכת יחסים חוותה עליות וירידות לא נורמטיביות.

לפחות הלימודים היו מעניינים ומושכים בטירוף ונהנתי להיות החנון בשורה הראשונה!

הופ! קורונה. הלימודים עברו לזום והפכו למתאגרים יותר.

הירידה הזו לא הייתה נפילה מיידית, זה היה ממש לראות בניין שבניתי במו ידי מתפרק קומה-קומה, דירה-דירה, לבנה-לבנה, עד שנותרתי בלי שמחת חיים או מוטיבציה לעשות עם עצמי משהו.

(פירוט לעומקם של הדברים בפוסט אחר, כי למה שאחפור לכם על הכל בפעם אחת)

לפני כמעט 4 חודשים התחלתי את הבנייה מחדש. הדברים לא קרו יחד, אך באותה התקופה.

סיימתי את ההסמכה שלי כמאמן ומטפל כמאסטר NLP.

סיימתי את המערכת יחסים.

סיימתי את השנה הראשונה בהצטיינות.

והייתי צריך להתחיל לבנות את עצמי מהתחלה, חברתית, מחשבתית, עצמאית.

והיום, פתחתי את הבלוג שלי.

כל הנותר זה לאחל לעצמי המון הצלחה, והמון חפירות שיובילו לבנייה מחדש של אימפריית תומר.

תודה על הקריאה, ועל התמיכה, אוהב אותך!